בין קודש לחומר

ספריות העץ ממוקמות במעבר הכניסה, מחוץ לאולם התפילה. המעבר המצומצם מכין את המפגש עם חלל התפילה.

התיבה גולפה מגושי שיש טאסוס לבן שהובאו מיוון. הציר המרכזי שלה הגדיר את הסימטריה ואת פרופורציות האלמנטים שסביבה.

התקרה מתעגלת כלפי מעלה בשני מישורים ומכוונת את המבט אל חלקו העליון של החלל.

דפוס משרבייה אחד ממשיך בתקרות, במעקה עזרת הנשים ובעיטורי ארון הקודש. החזרתיות מחברת את הקומפוזיציה הגדולה לפרט הקטן.

עזרת הנשים מקבלת את אותה שפת תקרה, חומריות ורמת פירוט של האולם המרכזי. המבט המוגבה חושף את היחסים בין ארון הקודש, התיבה והקהילה.

הפתחים מתייחסים למסלול השמש כדי להכניס אור יום תוך צמצום סנוור ישיר באזורי הישיבה. התאורה המלאכותית מאזנת בין הדגשת העיטור המוזהב לבין צורכי הקריאה והתפילה.

ספסלים הפונים למזרח לצד ספסלים הפונים לתיבה יוצרים יחסים שונים בתוך הקהילה. שורות לאורחים תומכות בהכנסת אורחים. מערך הישיבה תוכנן לשימוש ציבורי יומיומי.